מסכת שבועות, דף יג
האם מצוות קידוש שאנו עושים בשבתות ובימים טובים הינה מצווה מדאורייתא או מדרבנן? ובכן, במגן אברהם כתב, שבשבת מצוות הקידוש היא מדאורייתא, ישנו חיוב מדאורייתא לקבל על עצמו את השבת בדיבור, כמו שכתוב מקרא קודש, וחכמים תיקנו שיעשה זאת על כוס יין. אולם ביו"ט, מצוות הקידוש היא מדרבנן.
ומה עם יום הכיפורים ? אמנם אנחנו כמובן לא מקדשים על היין, אבל אנחנו כן מברכים מקדש ישראל ויוה"כ, זהו הקידוש, האם זה מדאורייתא או מדרבנן? מדייק החת"ם סופר מרש"י בסוגיא שלנו שזה מדאורייתא. שהגמרא שואלת אולי יוה"כ מכפר רק למי שהתענה, ולא עשה מלאכה וקרא מקרא קודש? ת"ל יום כיפורים הוא, מכל מקום.
ואומר רש"י, מה הכוונה קראו מקרא קודש? שקיבל עליו את יום הכיפורים בברכה ואמר "מקש ישראל ויוה"כ. אם כן מבואר שזה מן התורה. ולמה באמת דומה יוה"כ בענין הזה לשבת ולא ליו"ט ?מסביר החת"ס שבשבת ויוה"כ, אין ליחיד מצוות עשה, אלא רק לשבות ממלאכה, או מאכילה, ז"א שהמצווה היא לא לעשות דברים, א"כ איך יהיה ניכר שזה לשם מצווה?
לכן יש מצווה לזכור את היום בכניסתו. אבל ביו"ט יש לכל אחד מצוות עשה של שמחה, חגיגה, מצוות ראיה ממילא לא צריך דבר נוסף כדי לזכור את היום.
0 תגובות