"על כנפי נשרים" | על הדימוי המקראי של חיבת השי"ת לעם ישראל

רש"י מפרש את הביטוי כך: כנשר הנושא את גוזליו על כנפיו. בשונה משאר העופות אשר מניחים את בנים בין רגליהם כדי להימנע מעופות אחרים שפונים לאזורם, הנשר לא חושש מעוף אחר. הוא נושא את גוזליו על כנפיו משום שחשש רק מהאדם, שמא יירה בהם חץ. כפי שהנשר בוחר להניח את גוזליו על כנפיו, כך גם הקב"ה עשה עם בני ישראל בעת יציאתם ממצרים, למרות הסכנות הרבות.

בהתייחסות לפסוק בספר דברים – "כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו", רש"י מוסיף: "כנשר יעיר קנו" - הנשר נוהג ברחמים על גוזליו. הוא לא ניגש אליהם מיד, אלא מקשקש ומטרף עליהם בכנפיו בין אילן לאילן, בין שוכה לשוכה, כדי להכין אותם לקראתו ולטפל בהם.

על כנפי נשרים – פירושים נוספים

רבי אברהם אבן עזרא: "הנשר מתרומם לגובה רב, מעל לכל העופות, כולם פוחדים ממנו, והוא לא חושש. התוכן של הפסוק שלנו הוא על פי הפסוק: 'כנשר יעיר קנו', בו הנשר לוקח את גוזליו בזהירות ובאיטיות, וכך גם הענן – 'יפרוש כנפיו יקחהו'."

רשב"ם: "על כנפי נשרים – כפי שהעברתי אתכם את הים ביבשה, כמו נשרים שעוברים ימים דרך הפריחה, ולא נפגעתם, כפי שנאמר 'כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף'."

ספורנו: "ואשא אתכם על כנפי נשרים – דרך שלא עבר בה איש, כמו הנשר המוליך את בניו בשחקים, שם לא יעבור שום עוף אחר, וזאת כדי להבדיל אתכם מתועבות אנשי מצרים ועסקיהם, להיות לי."

בדברי הראב"ע והספורנו ישנה התייחסות לרום האוויר ולגובה, בעוד שבדברי הרשב"ם מתוארת תנועתו של הנשר כעוברת ימים. במילים אחרות, הראב"ע והספורנו מתארים את התנועה האנכית של הנשר, בעוד שהרשב"ם מתאר את תנועתו האופקית.

בנוסף, ניתן למצוא אצל כל המפרשים את המשמעות שראה רש"י בסמליות הנשר: מהירות, הגנה, ביטחון, רחמים וחמלה, אך עם הדגשה נוספת – הרשב"ם ראה בנשר סמל למעבר דרך ים סוף, והספורנו – לעובר במדבר ובארץ לא זרועה.

קל כנשר

קלות מעופו, מהירותו והגבהתו של הנשר מוזכרים פעמים רבות בתנ"ך. לדוגמה, בקינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל-ב א, כג): "מִנְשָׁרִים קלו", ובישעיהו (מ, לא): "וְקוֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹּחַ, יַעֲלוּ אַבֶר כַּנְשָׁרִים...", כאשר מצודת דוד מפרש שם: "יגדלו כנף כנשרים, למהר לעוף אל ארצם, והוא עניין מליצה". גם במשלי (ל, יח-יט) נאמר: "שְׁלֹשָׁה הַמָה נִפְלְאוּ מִמֶנִי... דֶרֶךְ הַנָּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם...", ורש"י מוסיף שם: "שממהרין להסתר מן העין". כמו כן, אומר יהודה בן תימא (אבות ה, כ): "הוי... קל כנשר".

כנפי נשרים כשטיח

נסיים בדבריו של רבנו בעל "אור החיים" הקדוש, שהטעים את חיבת השם יתברך לבניו, אשר מתגלית בדימוי לנשר. הוא מתאר את ענני הכבוד שהיו פרוסים תחת רגלי ישראל, ומשווה אותם לשטיח נאה. וכך כותב: "ראו חיבתי בכם, כרחם אב על בנים חביבין, שאפילו מדרך כף רגליים חסתי עליו, ונשאתי אתכם על כנפי נשרים, פירוש: ענני כבוד היו ממוצעים תחתם..."