השבת - נוהגים לאפות חלה מפתח כסגולה לעשירות ופרנסה

'חלת' מפתח – 'פתיח' לעשירות ופרנסה

נוהגים להכין לשבת שאחר חג הפסח, חלה בצורת מפתח, ויש שנוהגים להטמין מפתח בתוך החלה:

סגולה ידועה לפרנסה ולעשירות.

המקור הידוע למנהג הוא מה'אוהב ישראל' מאפטא שמזכיר את החלת מפתח, וכותב:

"מנהג אבותינו וודאי הוא תורה..."

פיתחו פתח קטן – ואפתח לכם את כל השערים!

הקב"ה מבקש מכנסת ישראל:

"פיתחו לי כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם..."

אומר ה'אוהב ישראל': בפסח נפתחו שערי המוח והשכל, אבל – ננעלו!

כעת צריך לפתוח אותם מחדש... אבל:

הקב"ה מבקש שנפתח רק 'פתח' - כחודו של מחט, ולכן - צריך מפתח!

ולכן: "אנו מנקדין הלחמים הקדושים משבת זו – במפתחות, לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע"י - מצות השבת".

גילוי הקדושה - דרגה אחרי דרגה 

טעם נוסף למנהג, סופרים 49 יום בספירת העומר, ובכל יום עולים שלב, עד שעולים למ"ט שערי קדושה.

הכניסה משער לשער דורשת השתדלות, ושכרה בצידה:

"וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים יפתח".

טעם נוסף למנהג, מסביר ה'אוהב ישראל':

"המן התחיל לירד בחודש אייר, ובשבת זו מברכין את חודש אייר" ('אוהב ישראל' לשבת אחר פסח, ד"ה טעם).

מנהג קדמונים – כדין הוא!

ה'אוהב ישראל' מאפטא מזכיר שזהו מנהג מימים קדמונים, ומבאר:

לאחר שבני ישראל הלכו במדבר 40 שנה, ואכלו מן שירד לבלי טרחה מצידם, הם נכנסים לא"י וצריכים לעמול על לחמכם: לזרוע לקצור ועוד... ה 40 שנה במדבר, לימדו אותם לדורות:

גם לאחר כל הטרחה - הפרנסה מגיעה משמים! כמו - 'המן' במדבר...

תעשה השתדלות, ותתפלל בתמידות על הפרנסה, כי:

מפתח הפרנסה נמצא אך ורק, בידיו של - בורא עולם!

ממשיך ה'אוהב ישראל' - "וזאת ידוע שלכל דבר יש שער, כמו שאנחנו אומרים ומתפללים, שהקב"ה יפתח לנו שערי פרנסה".

ומסיים במילים: "ומזה נשתרבב המנהג, להיות עושין צורת מפתח על החלות, לרמז שיפתח לנו ה' השי"ת – שערי פרנסה" (ליקוטים חדשים, לשבת אחר הפסח).

'לא יחרץ' – החריצות אינה המפתח לפרנסה

מסופר על חסיד אחד שסיפר לרבו שאחרי כל ההשתדלות שהוא עושה בפרנסה, פרנסתו מאוד מצומצמת.

ענה לו רבו, כשיצאו עם ישראל ממצרים, כתוב: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁונוֹ" (שמות יא', ז').

מלשון הפסוק 'יחרץ' ניתן ללמוד שהפרנסה של הגויים תלויה בחריצות, אבל, אצל בני ישראל כתוב:

"לא יחרץ" - הפרנסה אינה תלויה בחריצות, אלא:

"כלב לשונו" – שהלב והלשון שווים הפרנסה מתברכת.

ההשתדלות האמיתית היא לעשות משא ומתן באמונה, והפרנסה נקבעת בראש השנה, ומכאן נלמד:

ה'כלי' לברכה בפרנסה הוא – יושר ואמונה.

יוסף הצדיק – הוא המשביר!

על יוסף הצדיק נאמר: "וכל אשר הוא עושה - ה' מצליח בידו" והיה מלחש... אומרים חז"ל: שם שמים היה שגור על פיו.

בכל פעולה שהיה עושה היה משתף שם שמים, מתפלל ומבקש שימצא חן בעיני ה' יתברך, ויצליחהו בכל מעשה ידיו.

אומר הזוהר הקדוש: "הוא יהב לך עצה למקנה נכסים" – כשמשתפים את הקב"ה בקנית הנכסים, או כל פעולה עסקית שעושים:

הקב"ה הופך לשותף פעיל - ונותן את העצה...

תחדיר ללב את האמונה שהקב"ה הוא מקור חיותך, ובו תלויה פרנסתך, ותזכה גם לכפל פרנסה, כמו שכתוב:

"כל המשתף שם שמים בצערו, כופלין לו פרנסתו".

זאת הדרך לזכות לפרנסה מעל הטבע!

בלי שום היגיון! ונגד – כל הסיכויים!

ממקור לא צפוי, ובדרך מפתיעה... ולא חסר דוגמאות...

לא כוחי עושה לי את החיל הזה

והדרך: "וזכרת את ה' אלוקיך, כי - הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

ואין זה כוחי ועוצם ידי! כי לא בחייל ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה'........

אומר הקב"ה: 'אם מרבין אלי בתפילה ותחנונים - אני כופל את פרנסתך'.

יש משפט שאומר: 'אם אתה רוצה להצחיק את הקב"ה, תתכנן תוכניות'...

אבל, מי שמתכנן את התוכניות עם ריבונו של עולם:

הקב"ה – לא צוחק עליו, הוא - שותף שלו, ויחי ההבדל העצום...

תעשה השתדלות, והקב"ה - יגמור בעדך

"וברכתיך בכל אשר תעשה" – ההשתדלות שלך מכינה 'כלי' לשפע הפרנסה, וסמוך ותקווה שהקב"ה שיגמור בעדך, והתוצאה:

"ויש מקום לחול עליו ברכת ה'" (תרומה ד"ה ושמח).

אם לאחר יום עבודה, תשקיע מזמנך כפי כוחך ללמוד או לשמוע דברי תורה, אתה מוכיח שהבנת מיהו מקור הפרנסה והשפע, ותזכה:

"והריקותי לכם ברכה עד בלי די..."

הבינה מלאכותית היא רק שליח של בורא עולם לטוב או ח"ו...

חכם מתחבר למי שהעולם - ניזון עבורו...

ה'אוהב ישראל' מביא סגולה נוספת לפרנסה, ואומר שע"י הצדיק:

"נמשך שפע טוב ומזון ופרנסה לכל באי העולם".

הצדיק מוריד שפע לעולם, כמו שכתוב: "כל העולם ניזון בשביל..."

ולכן, ה'אוהב ישראל' מציע למי שרוצה שפע פרנסה:

"מי שמדבק ומחבר את עצמו אל הצדיק... ונעשה יחוד גמור ואמיתי, בין עולם עליון לתחתון, וע"י זה נמשך שפע טוב לכנסת ישראל".

לצדיק נמשך שפע... ואם אתה נמשך לצדיק...

אתה גם - נמשך לשפע... (צו, ד"ה ידוע).

כמה שהלב שלך עם הצדיק, עינו פקוחה עליך... כפי המשפט הידוע:

כמה שאתה אוהב את הצדיק, הצדיק - אוהב אותך, והבן!

יהי רצון לפני שכל בית ישראל יראו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, והקב"ה יפתח לכולם את אוצרו הטוב, ושערי פרנסה במתנת חינם, אמן.